לא בוחרים פלטפורמה.
בוחרים תפקיד לכל ערוץ.

Google מתאים בדרך כלל ללכידת ביקוש שכבר קיים בחיפוש, בעוד Meta מתאימה ליצירת ביקוש דרך קהל, מסר וקריאייטיב. ההחלטה מתחילה במודל העסקי, בביקוש ובמסלול המכירה — לא בשם הפלטפורמה.

לא בהכרח. משלבים ערוצים רק כאשר לכל אחד יש תפקיד ברור, יש מספיק תקציב ללמידה והעסק מסוגל לתמוך בקריאייטיב, בדף ובטיפול בלידים.

מתחילים מהזדמנות הביקוש החזקה ביותר, בוחנים מגבלות כמו נפח חיפוש ויכולת ייצור קריאייטיב, ומקצים מחדש לפי איכות פניות ותוצאות עסקיות — בלי נוסחה אחידה לכל עסק.

אין מספר שמתאים לכולם. התקציב תלוי בשוק, במחזור המכירה, בכלכלת ההצעה ובכמות המידע הדרושה לקבלת החלטות. באבחון בודקים אם יש בסיס שמצדיק השקעה ובאיזה קצב.

לפי הצורך, ניהול המדיה יכול לכלול תיאום קריאייטיב והמלצות לדף נחיתה או חיבור לשירותים המתאימים. היקף העבודה נקבע לפי מה שהמערכת באמת צריכה.

רימרקטינג ממשיך שיחה עם מי שכבר גילה עניין. מגדירים קהלים, החרגות, רצף מסרים ותדירות, ומתאמים בין הערוצים בלי להפוך כל מבקר לאותו קהל.

מחברים ככל האפשר בין מקור הפנייה, סטטוס הליד, שיחה ותוצאה עסקית. המדידה אינה מושלמת, אבל משוב מ-CRM או מתהליך המכירה מאפשר לקבל החלטות טובות יותר ממדד פלטפורמה בלבד.

בודקים קודם את התפקיד, המסר, הקריאייטיב, הדף, המדידה והטיפול בליד. לפי הראיות משנים מבנה, מקצים תקציב מחדש, עוצרים או מחליפים ערוץ — במקום להמשיך מכוח ההרגל.